כביש 6

מיום היווסדו של כביש 6 בשנת 1999 ועד עכשיו אין ספק שהתנועה בארצנו השתדרגה לאין שיעור. חסכון זמן הנסיעה וההגעה המהירה מקצה אחד של הארץ לקצה השני הינם בגדר מהפכה של ממש בתרבות הנהיגה.

כביש 6 הוא למעשה רעיון שכבר נהגה בשנות השישים ונכון שלקח לו שלושים שנה לצאת לפועל אבל לא בכדי. כביש כידוע אי אפשר סתם לסלול על קרקע, צריך לקבל בעלות על הקרקע, צריך לרכוש את הקרקע, צריך להכין את הקרקע לקראת פרוייקט כזה גדול וזה בדיוק מה שעשתה הממשלה בכל התקופה הארוכה עד קבלת ההחלטה בשנת 1999 לצאת לדרך ולסלול את הכביש הארוך ביותר במדינה. כביש 6 מיסודו מורכב משתי בעלויות, האחת ציבורית, הלוא היא מדינת ישראל האחראית על סלילתו והשנייה פרטית וזוהי חברת "דרך ארץ" שקיבלה את הזיכיון על תפעול הכביש, תחזוקתו השוטפת וביצוע הגבייה בגין כל רכב שנוסע בו. נשאלת השאלה: אם המדינה רכשה את הקרקעות, סללה את הכבישים איפה הרווח שלה? מסתבר, שבתום 30 שנה הבעלות על הכביש חוזרת למדינה ומאותו זמן כל הכספים שייגבו יכנסו לקופת המדינה.

כביש 6 מסלול הצלחה

תשלומי הגבייה על כביש 6 מעבר לכך שהם מועברים כיום לחברה פרטית משמשים לקידום פרויקטים ירוקים שחברת "דרך ארץ" עומדת מאחוריהם והם: שיפור פני השטח, גינון ופיתוח צידי הדרך, פיקוח ומעקב אחרי זיהום אוויר בעקבות שריפות או רכבים מקולקלים לאורך הדרך. באחריות החברה לדאוג לחי ולצומח לאורך תוואי הדרך כולל הדברה וטיפול בחומרים מסוכנים. אלו הם תנאים מאד חשובים עליהם חתמה חברת "דרך ארץ" ואין ספק שזהו אחד הכבישים המטופחים והנעימים לנסיעה בארצנו הקטנה.

אין ספק שהחברה המפעילה את כביש 6 עושה נפלאות והוא הפך לאחד הכבישים המועדפים לנסיעה למרות תשלום האגרה, לכן מה שעוד חשוב לדעת שחלק מכספי האגרה מושקעים חזרה לקהילה בדרך הבאה: משיכת מטיילים לפקוד את אתרי הבילוי של קק"ל על ידי התחברות לאתר שלהם לאורך הדרך עם סיכוי גדול לשנות את מסלול הנסיעה על כביש 6 לכיוון אחר, הקמת מיזם בשם הקרן ליזמות חברתית בנושא סביבה ירוקה שתפקידו להגביר את המודעות והמעורבות של הקהילה לגביי אוכלוסיות מיוחדות, כך קורה שבשנים האחרונות אנו רואים התנדבות מצד חברי הקבוצה לקדם ולייצג את האוכלוסיות החלשות והמיוחדות. אז אם לכל זה לא קוראים הצלחה אז למה כן?!